בלאקבירד, בבימויו של רוג'ר מיצ'ל, עוקב אחר לילי (סוזן סרנדון) כשהיא אוספת את משפחתה הקרובה לסופשבוע של רגיעה – כאשר העניין הוא שלילי, הסובלת ממחלה שמתקדמת בהדרגה, מתכננת לסיים את חייה בתוך כמה ימים. אין אף נקודה שבה בלאקבירד הופכת לדרמה המרתקת והרגשית שאפשר היה לצפות לה, שכן הקולנוען מיצ'ל, העובד מתוך תסריטו של כריסטיאן טורפ, מעניק מאמץ קונבנציונאלי לעיתים קרובות בלתי סביר שמכיל מעט מאוד אותנטיות – מה שמונע מהצופה לעבד את המעורבות או ההשקעה הרגשית שמיצ'ל התכוון אליהן בבירור. ולמרות שהבמאי הוציא עבודה סולידית מתוך סדרה מרשימה של שחקנים מבצעים, כולל קייט ווינסלט, מיה וואסיקובסקה וסם ניל, הרי שההתפשטות של בלאקבירד בסוגי הדמויות היא בהחלט מצננת את ההשפעה של גילויים מסוימים ומבטיחה שהסרט אינו מסוגל להתמיד עם ההשפעה הרגשית שהוא כל כך חותר אליה (כלומר, הצופה צריך להיות הרוס לגמרי עד לסיום הכתוביות) – אבל התוצאה הסופית היא דרמה לא יעילה שבסופו של דבר מבזבזת את המאמצים הרבים של צוות מוכשר מאוד.
