ביונסה החדשה היא הפריחה של גרסת המקור. ההליכה הגאוותנית, הישבן וילדת המסטיק – הכל ישנו כפי שהיה, אך היא נוקטת מאז לידתה של בלו אייבי באישיות חדשה ואימהית: "היי, גברת קרטר", קרא הקהל לבקשתה.
יש לה כישרון מולד עם קהל, יכולת כמעט שבטית להוביל אותו. כל הפנים שלה, המבט והבזק השיניים רק מוסיפים להילת השליטה הנשית המגניבה שהיא מייצגת. ביונסה אולי פושרת מבחינה מוזיקלית, אך ייחודית מבחינה תיאטרלית.
אסור לזלזל במחלקת האמנות שלה. יש להניח שעם כמות הכסף שהיא מרוויחה, היא יכולה להרשות לעצמה את הטוב ביותר. התלבושות הרבות שיש לה (ספרתי לפחות חמישה, מבגד גוף משכבות ועד בגדי ים של שנות התשעים) סונכרנו עם הפסקות לוידאו שהיו מתוחכמות בהרבה ממה שאופייני לזוויות הצילום ב-MTV.
התלבושות סימנו פרקים בפופ האמיתי, שהוביל אותנו מ-Irreplaceable ל-Crazy in Love. הגברות הרווקות נכחו כמובן.
הקהל שלפני ביונסה התחמם עם התשובה של אסקס לנקבת האלפא, ג'סי ג'יי מ-The Voice, שעלתה לבמה עם כמה תחפושות נועזות באמת.
היא אכן עשתה את זה כמו גבר. עם זאת, לאור התפאורה של ביונסה, היה ברור כי ההתלהבות אינה תחליף לכריזמה.
טעם נרכש וסינתטי, פופ חי הוא מציאות מבוימת שבה אמנות היא משנית לביצועים מסחריים חלקלקים. באמצעות היכרות, מיתוג והרבה כוריאוגרפיה, אפילו הרעועים מבין האמנים יכולים לספק את רצון ההמון. אבל אפשר להבין את זה. רשמו הערות מגברת קרטר
