ענני צליל צבעוניים
יום שלישי 25 במאי 2010 02:53 מאת: נעם בן זאב
תמיד טוב לראות את תזמורת ראשון לציון מגיחה מה"פיט" - בור התזמורת באופרה - ועולה לנגן על הבמה עצמה ולא מתחתיה. אתמול גם היה לה מנצח מצוין, אילן וולקוב הישראלי-הבינלאומי (יליד 1976), שבקלות ובביטחון עזר לה למלא את האולם בצליל. זה לא היה קל, ולא מובן מאליו: הסימפוניה הרביעית של מהלר, שסיימה את הערב, היא לא יצירה שמתמסרת לתזמורת; זו לא סימפוניה של צ'יקובסקי שהצלילים שלה שוטפים אולמות קונצרטים גדולים כמו גל של מי ים. לא, אצל מהלר הרבה רגעי שקט, התזמורת נקרעת לקבוצותיה השונות, כלי סולו מנגנים בעוד האחרים שותקים, ולפעמים המלחין מסייר במחוזות צליל מחוספסים, צורמניים, לא הרמוניים, נלחמים ומתנגדים זה לזה. אלה היו הקטעים הפחות משכנעים בביצוע הזה. אולי גם לאקוסטיקה של האולם, שנוטה לחנוק את הצלילים ולא מאפשר להם להדהד, היתה יד בדבר; בכל מקרה, הרומנטיקה של מהלר בסימפוניה הזאת, הקטעים הרגשניים, העולים על גדותיהם, והסיום העצוב-מריר בשירתה הצלולה של הסופרן דניאלה לוגסי, היו יפים הרבה יותר.
התזמורת התחילה בדרך נועזת את הקונצרט הזה, דרך מעוררת כבוד, בביצוע "קריסטליזציה", יצירה בנגינת בכורה של המלחין הישראלי איל אדלר, שתבעה מהקהל להתאים עצמו לסגנון עכשווי, מקורי, שלא מציית כלל למוסכמה סגנונית כלשהי מהזרם המרכזי הקלאסי-רומנטי. ענני צליל ותהליכים איטיים של התפתחות מוזיקלית נעדרת מלודיה, צבועה בצבעי תיזמור משתנים, אפיינו את היצירה, והתזמורת תחת ניצוחו של וולקוב המתמחה במוזיקה עכשווית נשמעה נהדר, כתזמורת מודרניסטית אמיתית. הקונצ'רטו לפסנתר מאת שומאן בתווך, הביא לקהל שוב את דניאל גורטלר הפסנתרן הסולן, וירטואוז שבנגינתו רגש ומחשבה, ונוכחותו על בימות הקונצרטים מעניקה תחושה טובה שגם בתרבות המוזיקלית המקומית פועל פסנתרן סולן בעל שיעור קומה בינלאומי.
התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון מנצח: אילן וולקוב. סולנים: דניאל גורטלר, פסנתרן; דניאלה לוגסי, זמרת מצו-סופרן. מיצירות איל אדלר, שומאן ומהלר. המשכן לאמנויות הבמה תל אביב
קישור לכתבה |
