חגיגת הפסנתר התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון-לציון תל-חי כתות אמן בינלאומיות לפסנתר 2009 לזכרה של מרינה בונדרנקו קונצרט זוכי התחרות הבינלאומית קונצ'רטו 2009 ואנג פוהאן, מנצח (סין)  תומר גבירצמן, (ישראל) פרס ראשון לסטרי שולטס & גווילים יאנסנס (הולנד) פרס שני איליה לחנוב (רוסיה) פרס שלישי    רכישת  כרטיסים
אדוורד גריג (1907-1843) קונצ'רטו לפסנתר ולתזמורת בלה מינור אופ' 16 ('30) אלגרו מולטו מודראטו אדג'ו אלגרו מודראטו מולטו א מרקאטו   פרנסיס פולנק (1963-1899) קונצ'רטו לשני פסנתרים ולתזמורת ברה מינור ('21) אלגרו מה נון טרופו לרגטו פינאלה – אלגרו מולטו   הפסקה   פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי (1893-1840) קונצ'רטו לפסנתר ולתזמורת מס' 1 בסי במול מינור אופ' 23 ('40) אלגרו נון טרופו א מולטו מאסטוזו; אלגרו קון ספיריטו אנדנטה סמפליצ'ה אלגרו קון פואוקו   ראשון לציון, היכל התרבות יום חמישי, 1 באוקטובר 2009 בשעה 20:30
	ואנג פוהן  בשמו הקודם, ואנג שואן - נולד בבייג'ין בשנת 1980. החל לנגן כשהיה בן חמש עם מוריו נמנו ז'ין איפינג, לי אויפאנג וז'ו גואנגרן בבייג'ין ואריה ורדי ומאטי רקאליו בהנובר. ואנג פויו זכה בפרס השלישי בתחרות ARD במינכן ובפרס הוצאת "ברנרייטר". הופיע ברסיטלים בארה"ב, באירופה, יפן, ישראל וסין והשתתף בפסטיבלים בינלאומיים בארה"ב, בפולין ובישראל. כסולן הופיע עם תזמורות במולדתו סין, בארה"ב, בגרמניה ובפולין ובישראל וכן התארח בסדרה הקאמרית בראשון-לציון. כסולן הקליט לחברת "נקסוס". לימודי ניצוח עשה בהדרכתם של מרטין בראוס ויורמה פאנולה הוא מוזמן לנצח באירופה ובסין. ואנג הוא גם מלחין חרוץ . יצירה משלו היתה יצירת חובה בתחרות בטהובן לפסנתר בבון, גרמניה. יצירה אחרת "היומן האבוד" זכתה אותו בפרס בבייג'ין.
	תומר גבירצמן – (1990) כיום משרת בצה"ל כמוסיקאי מצטיין ולומד בהדרכת אריה ורדי בביה"ס למוסיקה ע"ש בוכמן-מהטה. למד בחיפה אצל רעיה שפול בחיפה ואצל ודים מונסטירסקי באקדמיה למוסיקה ירושלים. תומר זכה בתחרויות "שופן", "רגעי שיא" והיה ראשון הזוכים ב"תחרות פנינה זלצמן לפסנתרנים צעירים" בכפר סבא, זכיה שהניבה הזמנות להופעות עם תזמורות בישראל. עוד זכה בפרס שני בתחרות למוסיקה רוסית בסן חוזה, ובפרסים ראשונים בתחרויות אספן קולורדו ובתחרות תל-חי שבעקבותיה הוא מנגן בקונצרט זה. הוא נמנה עם זוכי מלגות קרן התרבות אמריקה-ישראל וקרן האמנות חיפה. למד בכיתות אמן בהדרכת מנחם פרסלר, יוכבד קפלינסקי, דמיטרי בשקירוב, דינה יופה, פאוול גילילוב, פאול בדורה-סקודה, ז'אן ברנרד פומייה, עמנואל אקס ואחרים. השתתף בפסטיבלים למוסיקה בישראל, איטליה בלגיה  וארה"ב. כסולן ניגן עם הפילהרמונית הישראלית, הקאמרית הישראלית ועם הסימפונית ירושלים וכנגן רסיטלים הופיע בלונדון ובמקומות רבים בארץ.
	לסטארי שולטס (1984) וגווילין יאנסנס (1985) מנגנים כדואו פסנתרנים משנת 2003. השניים נחשבים לדואו הפסנתר המוביל בהולנד. השנה הופיעו באולם קרנגי בניו יורק בתוך מסע הופעות בארה"ב. עוד הופיעו השניים בגרמניה, דנמרק, פולין, איטליה הולנד וישראל. הצמד זכה בפרסים בתחרויות חשובות באיטליה (סיציליה), בפולין (ביאליסטוק), בישראל (תל חי)  ובהולנד (פעמיים בתחרות הנסיכה כריסטינה ובתחרות אלמר). הם מופיעים לעתים מזומנות ב"קונצרטחבאו" היוקרתי באמסטרדם. השניים למדו בין היתר אצל סיון סילבר וגיל גרבורג בהנובר, וכן בהדרכת איגור רומא, ניקולאי פטרוב, אלכסנדר תמיר, ויקטור דרביאנקו, אלון גולדשטיין, פטר טאקאש ומנחם פרסלר.
	איליה לחנוב נולד למשפחת שחקנים בעיר אורל ב-1986. איליה זכה בפרסים חשובים בתחרויות בינלאומית ברוסיה, בצ'כיה, באנדורה, באתונה ובכיתות האמן תל-חי. עם מוריו נמנו בין היתר ורה נוסינה, ואליסו וירסילדזה. עוד זכה במלגות יוקרתיות ברוסיה, בפרסי עידוד לאמנים צעירים בולטים. הוא החל להופיע כסולן בשנת 2001. תקליטור ראשון משלו ראה אור בשנת 2004
אדוורד גריג (1907-1843) קונצ'רטו לפסנתר בלה מינור אופ' 16 ('30) יצירתו המוסיקלית של גריג, מורכבת ברובה מיצירות סולו לפסנתר ומשירים רבים המבוססים על יסודות עממיים במוסיקה הסקנדינבית. הקונצ'רטו, ללא ספק יצירתו המוכרת ביותר, מהווה חריג בנוף יצירתו. גריג ערך את היצירה שבע פעמים לפני שאישר את הנוסח הסופי ובתווים נרשמו מאות תיקונים. עם זאת גם יצירה זו נשענת בחלקים משמעותיים על מקורות השראה עממיים ויש גם הרואים לפחות בפתיחה הסוערת, התרשמות מחוויה ראשונית של אדם צעיר שזה מקרוב נישא ומתרשם מיצירת העולם בעוצמה דרמטית. גריג עצמו ייחס את הקטעים הפראיים ביצירתו כמו הפתיחה ביצירה זו, ל"סקרנות להיבטים אל המוזר והשונה; כוחם של גמדים, פראות בלתי מתורבתת, עולמה של הפנטזיה הביזארית, גרמו לי להישמע פראי."  מן הפתיחה הרועמת ואילך מוטלת על הסולן מלאכה וירטואוזית מורכבת שיש בה הרבה ברק ומנגד הרבה קישוטים מוסיקליים כיאה למוסיקה שמקורותיה עממיים. הפרק השני נפתח בנגינה מעומעמת של הכינורות, שבהמשך תקבל הנגדה דרמטית מן הפסנתר הסולן. כאמור, היצירה רוויה בסממנים עממיים מן המוסיקה הנורבגית. אלא שבעוד שבפרקים הראשונים המקורות נרמזים, הרי שבפרק השלישי ישנו ציטוט מדויק של מקצב ה"הלינג" המחול העממי המוכר של הנורבגים ומיד אחריו בא ה"ספרינגדאנס" מחול עממי נוסף. היצירה נחתמת בחזרה על נושא שהחליל הציג מוקדם יותר.       פרנסיס פולנק (1963-1899) קונצ'רטו ברה מינור לשני פסנתרים ולתזמורת את הקונצ'רטו חיבר פרנסיס פולנק בתבנית הקלאסית שנוצקה בימי היידן ומוצרט, אבל התוכן התוסס נבע מאמונתו של פולנק שמוסיקה צריכה לעמוד בסימן ההגעה אל מאזינים בדרך הקלילה והנינוחה ולא מתוך כובד ורצינות. עצם הכתיבה לשני פסנתרים סולניים מביאה את פולנק לחשיבה סכיזופרנית. על התשתית המבנית הקלאסית של פרק מהיר, פרק איטי פרק מהיר מלביש פולנק ניגוד עניינים מסקרן ומגרה. בפרקים התוססים ישנם קטעים מהורהרים ומעודנים המשולבים בצלילי רחוב, תרועות בתי קפה וצלילי קסטנייטות. אפילו הפרק השני הנפתח במעין שיר ילדים מן הסוג שמוצרט עשוי היה לשלב ביצירותיו, מקבל חיזוקים כפולי אישיות, כאשר הנושא הילדותי מתפוגג אל תוך מוסיקה נוסטלגית ואחר כך שב אל התמימות הילדותית.       פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי (1893-1840) קונצ'רטו לפסנתר ולתזמורת מס' 1 בסי במול מינור אופ' 23 הקונצ'רטו הראשון לפסנתר של צ'ייקובסקי נמצא בנקודת המפגש או בנקודת ההתנגשות בין שני יוצרים רוסיים חשובים בסוף המאה התשע-עשרה, צ'ייקובסקי ורובינשטיין. צ'ייקובסקי השקיע חדשיים של עבודה בחיבור הקונצ'רטו והקדיש את היצירה לידידו, הפסנתרן והמלחין היהודי ניקולאי רובינשטיין, אדם בעל השפעה. רובינשטיין הכיר בגדולתו, סייע לו כלכלית וחברתית ולכן טבעי היה שהוא יהיה הנמען ליצירה. אבל כאשר המלחין הצעיר בקש מידידו לנגן את הקונצ'רטו הוא זכה לתשובה נוראה. רובינשטיין פסל את היצירה ,רובה ככולה וקבע "הקונצ'רטו צריך להימחק או להיכתב מחדש."  צ'ייקובסקי התגלה בעימות כבעל אופי ודעה משלו. הוא החליט שהוא לא יגע ולו בצליל אחד. הוא פנה לפסנתרן אחר, ענק לא פחות מרובינשטיין, הנס פון בילוב, שהעריך את היצירה וגם ניגן אותה כ-140 פעמים בסיור הופעות בארצות הברית. היצירה נכנסה למקומה הטבעי בצמרת הקונצ'רטות האהובים והמנוגנים ביותר.  בפתח היצירה משלב צ'ייקובסקי צלילים הזהים לאותיות שמו בתעתיק גרמני, והם סול, דו, סי ולה. עוד בפרק ציטוט של נעימה ששמע באוקראינה. בפרק השני מעין שיר לילה ובהמשך ציטוט של שיר עם צרפתי. הפרק השלישי נפתח בנעימה קצבית קוזאקית "בואי בואי איוונקה". מולה מציב צ'ייקובסקי נושא רחב. הפרק ערוך במבנה שבין הסונטה אלגרו לרונדו, והוא מעניק ליצירה כולה סיום עשיר.